השופט א' א' לוי:
1. בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, יוחסו למערער עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 9.390 ק"ג, שלא לצריכה עצמית. לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, הכריע בית משפט קמא את הכף לחובת המערער, והרשיעו בעבירות שיוחסו לו. בהמשך, נגזרו למערער 9 שנות מאסר, 24 חודשי מאסר על-תנאי, והופעל, בחופף, מאסר על-תנאי בן 8 חודשים שעמד נגדו.
הערעור שבפנינו מופנה כנגד ההרשעה, ולחלופין, כנגד העונש.
2. עובדותיו של כתב האישום פשוטות ולהלן תמציתן. ביום 23.10.02 נצפה המערער נוסע ברכב מסוג מרצדס שבבעלותו, ובו נהג אחד, איברהים נג'אר (להלן: "איברהים"). בעקבותיהם נסע רכב מסוג הונדה-אקורד, נהוג על ידי ראא'ד בן סלימאן חסין פארס (להלן: "ראא'ד"). לאחר נסיעה של כ-20 דקות, נעצרו שתי המכוניות על ידי אנשי משטרה, ובמכונית ההונדה נתפס הסם המסוכן כשהוא מונח על המושב האחורי ברכב. ראא'ד, שאף הוא הועמד לדין, בכתב אישום נפרד, הודה בהחזקת הסם, וטען כי הוא נמסר לו על ידי אדם כלשהו בשם ח'אלד, בעיר טייבה, כדי שהוא יעבירו לאחר בצומת פראדיס. ראא'ד הוסיף וטען, כי למערער אין נגיעה כלשהי לסם, ובכלל, לא קיימת ביניהם הכרות מוקדמת.
בית המשפט המחוזי דחה את גרסתו של ראא'ד והגדירה כשקרית. הוא נהג כך לנוכח ראיות, חלקן ישירות וחלקן נסיבתיות, אשר להשקפתו מוכיחות, ובמידה הנדרשת בפלילים, כי המערער היה שותף לקשר ולהחזקת הסם.
3. בערעור שבפנינו אשר נוסח בפירוט רב, הביע בא-כוח המלומד של המערער, עו"ד א' פלדמן, את השקפתו לפיה הראיות הנסיבתיות עליהן נסמכת הרשעת שולחו, אינה מחייבת את המסקנה המרשיעה בלבד. לחלופין נטען, כי גם אם נכונה התשתית העובדתית אותה אימצה הערכאה הראשונה, המסקנה המתחייבת היא שמעמדו של המערער לא היה "כעבריין עיקרי" אלא "כמסייע" בלבד. לחלופי חילופין, ביקש בא-כוח המערער להקל בעונש שהושת על שולחו.
בא-כוח המשיבה סבור כי בהכרעת הדין לא נפל פגם, ובאשר לעונש, אף אותו נכון להשאיר על כנו, לנוכח חומרתן של העבירות מחד, ועברו הפלילי של המערער, מאידך.
4. נקדים ונאמר שלא מצאנו כי הוכחה עילה להתערבותנו בהרשעת המערער. הרשעה זו אמנם מבוססת על ראיות נסיבתיות, אולם להשקפתנו ראיות אלו מצביעות כולן על מסקנה אחת בלבד, ולפיה נמנה המערער על מבצעיהן-בצוותא של העבירות שיוחסו לו.
בית המשפט המחוזי פירט בהרחבה את הראיות שהובאו בפניו, והמוכיחות את מעורבות המערער בקשר הפלילי ובהחזקת הסם, ולהלן נביא את עיקרי הדברים:
א. בשלושה ימים רצופים בחודש אוקטובר 2002 ואשר קדמו למעצרו, נצפה המערער כשהוא מגיע עם רכבו לחדרה, ושם נפגש עם אנשים שהגיעו במכונית ההונדה. אכן, בדו"ח המעקב אין אישור לכך שראא'ד נכח באותם מפגשים, אולם, להשקפתנו, רשאי היה בית המשפט המחוזי לקבוע כממצא כי למצער קיימים קשר וזיקה בין המערער למכונית ההונדה, שכחלוף מספר ימים נעצרה ובתוכה נמצא הסם.
ב. בין השעות 18.00 עד 20.00 של ליל האירוע, שוחחו המערער וראא'ד, ממכשירי טלפון שהיו בידיהם עם אדם, שזהותו לא נחשפה, וששהה אותה עת בטייבה.
ג. על פי גרסתו של ראא'ד הוא קיבל את הסם בטייבה בשעה 20:00 לערך, ובשעה 19.59 אוכן גם הטלפון הסלולארי של המערער באותה עיר.
ד. במכונית ההונדה נתפסו שלושה מכשירי טלפון, אחד מהם הפועל ברשת "מירס" ועליו מתנוססת תווית עם המספר 641. מפיו של העד ניר זינגר למד בית המשפט, כי מכשירי המירס פועלים במסגרת אשכול של מכשירים, שרק הנמנים עליו יכולים לשוחח זה עם זה. העד זינגר מסר עוד (ראו ת/36), כי המערער ואחד - מוסא עקול, רכשו אשכול של מכשירים מסוג זה, עד שביום 10.10.02 הגיע המערער לעד וביקש להחליף את אשכול המכשירים כך שיוכלו לפעול גם ב"מסלול פתוח" (ולא רק ביניהם), וכך היה. ועוד העיד זינגר, כי ביום 21.12.03, יומיים לפני תפיסת הסם, הגיע המערער וביקש להשמיש מכשיר מירס נוסף שהיה ברשותו, הוא המכשיר הנושא את תווית המספר 641 שנמצא במכונית ההונדה. להשלמת התמונה נוסיף, כי בעת מעצרו נתפס על גופו של המערער הפתק ת/4, ובו פירוט של 5 מכשירי מירס, וביניהם מכשיר מס' 641 שלצידו מופיע הרישום הבא: "פריבט 641 מס' טלפון 057-823683".
ה. יומיים קודם למעצרו של המערער, נרשמה שיחה אותה הוא קיים מהטלפון בו החזיק לאחד הטלפונים של ראא'ד. יותר מכך, בימים אשר קדמו למעצרו, ואף דקות לפני מעצרו, נרשמו שיחות ממכשיר הטלפון של המערער בכרטיס ה-sim שנמצא במכונית ההונדה.
ו. אותו אדם מטייבה אליו התקשרו המערער וראא'ד לפני השעה 20.00 בליל האירוע, טלפן אל שניהם מספר פעמים בסמוך לאחר מעצרם.
ז. מספר הטלפון של המערער אותר בספר הטלפון של ראא'ד.
ח. מי שהיה עם המערער במכוניתו ונהג בה, אברהים נג'אר, נחקר ביום 24.10.02 (ראו ת/41), והוא תיאר את מסלול נסיעתם באותו יום. איברהים תאר מסלול שעתה ברור לכול כי הנו כוזב, ומשחשד זה הוטח בפניו במהלך גביית אמרתו השנייה (ראו ת/42), הוא הודיע כי הוא בוחר בשתיקה. משנשאל אם הוא נוהג כך כדי להימנע מלהפליל את עצמו ואת המערער, השיב בחיוב.
5. את מסקנתו מאותן ראיות שמניתי סיכם בית המשפט המחוזי כך:
"אכן, הראיות הנסיבתיות שבפנינו, אינן יכולות לספר לנו את פרטי העסקה, אך במשקלן הן מצביעות אך על מסקנה הגיונית אחת והיא, שהנאשם [המערער] וראא'ד חברו בצוותא בנושא הסמים והנאשם החזיק בסמים עם ראא'ד, בבחינת החזקה קונסטרוקטיבית".